בן מירל וצבי-יהודה, נולד ביום כ"א בתשרי תר"ע (6.10.1909) בקורליץ, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, למשפחה מיוחסת ועשירה, שומרת מסורת. יעקב קנה את ראשית חינוכו ב"חדר" ומשם עבר לישיבה. בילדותו ניסה את כוחו בחיבור שירים וסיפורים. בגיל 16 עזב את הישיבה בהחליטו להיות מורה עברי. לשם כך עבר לווילנה והתקבל לסמינריון למורים "תרבות". הוא הצטיין בלימודיו, אך שנה לפני סיום הלימודים חלה ונאלץ לחזור לעיירתו.

תקופה מסוימת שירת בצבא הפולני והצטיין בשירותו. עם שובו לעיירתו פעל בשורות התנועה הציונית-חלוצית, בעיקר בתנועת "החלוץ-הצעיר" ו"החלוץ", אך רצה להגשים את תורתו הלכה למעשה וכנגד רצון הוריו ובהסתר שב לווילנה ב-1934 והצטרף להכשרת קיבוץ "השחר", בו היה חבר המזכירות.

ב-1938 עלה יעקב ארצה באורח בלתי-ליגלי והצטרף לקיבוץ רמת רחל. שם הכירוהו כענוותן וישר-לב. עבד בסבלות בתחנת הרכבת בירושלים ובים-המלח. לאחר-זמן עזב את רמת רחל ועבר לקיבוץ יגור ובו עבד כרפתן.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס, שירת בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי" ובשורותיהם לחם בחזית הדרום. לאחר מבצע "יואב" כותרה חטיבה מצרית ב"כיס פלוג'ה" וכוחותינו ביצעו שורת פעולות במגמה להביא לחיסול ה"כיס". בליל 2-3 בנובמבר תקפו כוחותינו את מוצבי המצרים ופלוגתו תקפה את "משלט 7" שעל "דרך בורמה המצרית", מדרום למשטרת עיראק-סואידן. הפלוגה הסתערה על המשלט, נתקלה באש אויב חזקה ונאלצה לסגת. בקרב זה נפל, אור ליום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בכפר ורבורג.